פסק-דין בתיק ת"א 7353-04

1.         זהו פסק דין בתביעת התובע, לחייב את הנתבע, לשלם לו פיצויים עבור נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרת חוזה שותפות שנכרת בין הצדדים. הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן הנימוקים.

2.         התובע הינו חקלאי, ובעל עסק להשמת עובדים בענף החקלאות, והנתבע הינו מדריך כושר, בעל הסמכה לאימון "...אנשים עם צרכים מיוחדים..." (לדברי הנתבע עצמו), אשר במועד הרלוונטי - מחצית שנת 2001, ניהל מועדון כושר בקיבוץ כפר עזה.

            אין מחלוקת, כי הנתבע קיבל בתקופה הרלוונטית, פניה מיזמי מתחם נדל"ן בפארק התעשיות בעומר, אשר ביקשו להקים מועדון כושר בבנין "בית תיב" שבמתחם. הנתבע פנה בענין זה לתובע, אותו הכיר, במסגרת ביקוריו של התובע במועדון הכושר בכפר עזה, ובין השניים נכרת הסכם שותפות, להקמת מועדון כושר ב"בית תיב". אין גם מחלוקת, כי במסגרת הסכם השותפות האמור הוסכם, שהתובע ישקיע את ההון הדרוש להקמת המועדון, ואילו הנתבע, ידאג לצד המקצועי, הכרוך בהפעלת המועדון, ניהול פעילות הספורט בו, ושיווקו.

            הצדדים נחלקו בכתבי הטענות, ביחס לתנאי הסכם השותפות. התובע צירף לכתב התביעה מסמך (להלן: "נספח א' לתביעה"), הנושא כותרת "הסכם שותפות במועדון בריאות וכושר בפארק תעשיות הייטק - עומר". המסמך האמור, איננו נושא תאריך, איננו חתום ע"י מי מהצדדים, ואף לא סומנו בו מקומות שנועדו לחתימת הצדדים. בפתח המסמך, פורטה הסכמת הצדדים, להקים "...מועדון בריאות - כושר...", אשר יישא את השם "נימי מועדוני כושר" (כשם עסקו של הנתבע באותה עת).

            בהמשך המסמך נכתב: "באחריות צד א'' הפעלת המועדון וכל הדברים המקצועיים, שיווק והפצת המועדון. באחריות צד ב'' הענינים המנהלתיים (משרדיות, הנה"ח וכו''). צד ב'' ירכוש את המכשירים בהשקעה של כ: 80000$ וישכיר לשותפות כנגד חשבונית חודשית בהתאם ללוח סילוקין של ההלואה שנילקחה לצורך הרכישה. חשבון בנק עיסקי יפתח... הנ"חש תתבצע... המחאות בחשבון זה יכובדו בחותמת העסק ובחתימת שני הצדדים. הרוחים יחולקו 60% לצד א'' ו40% לצד ב''. כל שינוי במבנה או צורת הפעלת המועדון יתבצע בהסכמת הצדדים בכתב. במקרה של הפסקת פעילות לפני פרעון הלואה של צד ב'' יהיה שותף צד א'' לכיסוי ההלואה".

            התובע טען, כי נספח א' לתביעה משקף במדויק את הסכמות הצדדים, ואילו הנתבע הכחיש זאת וטען, כי ראה את המסמך לראשונה עם קבלת כתב התביעה. הנתבע העיד, כי דובר על חלוקת רווחים בשיעורים של 60% ו-40% כמפורט במסמך, אך לדבריו, דובר גם על אפשרות בחלוקה שווה, 50% לכל צד. הנתבע אישר עם זאת, כי במסגרת תצהיר תשובות לשאלון, הודה בחלוקה של 60% 40%, וזאת, בהסתמך על נספח א' לתביעה. הנתבע הכחיש גם את האמור בסיפא של המסמך, לענין השתתפותו בכיסוי ההלוואה. הנתבע טען, כי סוכם שהתובע בלבד ישקיע הון בהקמת המועדון, ואילו הנתבע ישקיע זמן ומאמץ לצורך הכשרת עובדים, תכנון המועדון, בחירת ציוד, שיווק המועדון, והדרכת מנויים. לדברי הנתבע, הביא עמו מוניטין רב, אשר קידם את שיווק המועדון.

            במסגרת השותפות, חתמו התובע והנתבע יחד, ביום 19.8.01, על הסכם שכירות מול חברת "תיב עומר נדל"ן", בעלת הזכויות במבנה. תקופת השכירות שהוסכמה, היתה 5 שנים. 

            אין מחלוקת, כי התובע נטל הלוואה בסך 355,000 ש"ח, לצורך רכישת מכשירי ספורט למועדון.

            הנתבע מצידו, הביא למועדון מחשב, מערכת סטריאו, ומכשיר למדידת שומן גוף. כמו כן, פעל הנתבע להקמת המועדון, גיוס והכשרת צוות עובדים, רכישת המתקנים הדרושים במימון התובע, והכנת המועדון לפעולה. המועדון נועד להיפתח בחודש ספטמבר 2001, אך בשל שביתת עובדי הנמל, נפתח בפועל בחודש דצמבר 2001.

            נפתח חשבון בנק לעסק, כאשר ע"פ תנאי ההתקשרות עם הבנק, נדרשו חתימות שני הצדדים, לביצוע כל פעולה בחשבון. הבנק העמיד לשותפות מסגרת אשראי, בסך 30,000 ש"ח. 

            לטענת התובע, סמוך לאחר פתיחת המועדון, החל הנתבע להעדר ממנו, והרבה לשבץ מדריכים שכירים לעבודה במקומו. התובע טען, בין היתר, כי הנתבע היה עסוק בעיסוקים אחרים, לא מצא פנאי לחתום על מסמכים הדרושים להפעלת המועדון, והתחמק מקיום פגישות עם מר שפריר גודל, משווק מתחם הנדל"ן בפארק תעשיות ההייטק בעומר, ומי שליווה את המועדון כחונך מטעם משרד המסחר והתעשיה.

            לטענת התובע, בשלב זה, לא היה עוד הנתבע מעונין בקיום השותפות, והעלה תירוצים שונים בהקשר זה. לענין זה העיד התובע בתצהיר עדותו הראשית: "בנקודה מסוימת לאחר שהרבה להיעדר מן העבודה, לא שיתף פעולה עם שפריר, וסירב להשקיע מכספו בשותפות, נדרש פלד על-ידי להחליט האם הוא "בפנים או בחוץ". על כך השיב כי תוכניותיו האישיות השתנו, כי "נכנסה לחייו מישהי חדשה וגם היא דורשת את הזמן שלה" כדבריו, ולא יהיה לו זמן לחדר כושר. כמו כן אמר כי הוא חושש מ"פרוטקשן" (מגביית דמי חסות בידי עבריינים) על רקע פריצה חד-פעמית לרכבו. בדיעבד, התנהגותו של פלד בעניין זה נראית מוזרה. הוא התקשר אליי בבהלה, וסיפר לי כי רכבו, שחנה בחנייה של מועדון הכושר - נפרץ, ומכשיר הרדיו נגנב ממנו". בהמשך, התקיימה פגישה בין הצדדים, במשרדי מזכירת הנכס, בהשתתפות מר חגי אופק, בעלי החברה המשכירה. מהלך הפגישה שב הנתבע וטען, כי הוא חושש לשלומו, עקב מידע על סחיטת דמי חסות במקום. מר אופק ניסה להרגיע את הנתבע, ללא הצלחה. לטענת התובע, בהמשך הודיע לו הנתבע, כי אין לו זמן להשקיע בשותפות כפי שתכנן בתחילה, והציע לו לשנות את הסכם השותפות, באופן שחלוקת הרווחים תהיה מחצית (50%) לכל צד, במקום 60% לנתבע ו-40% לתובע. התובע טען בתצהירו, כי דרש מהנתבע לקיים את הסכם השותפות כלשונו, או לפרוש מהשותפות, משום שהתובע עצמו נכה, אין לו ידע הדרוש להפעלת מועדון כושר, ובנוסף הוא טרוד בניהול עסקים אחרים. לדברי התובע: "דחיתי את ההצעה הצינית של פלד מכל וכל, ותבעתי ממנו לקיים את הסכם השותפות כלשונו או בכלל לא". לדברי התובע, בהמשך הודיע לו הנתבע, כי בחר לפרוש מהשותפות: "כעבור ימים מספר התקשרתי אליו שוב בטלפון, ואז הודיע לי פלד שהוא פורש מן השותפות. פלד שאל אותי אם אני כועס עליו, והשיבותי לו "בטח שאני כועס". פלד אמר לי כי אני חייב לו כסף על מה שהשקיע במועדון, ואמרתי לו "אתה תשתוק, מי שצריך לתבוע זה אני שצריך לתבוע אותך".

            גרסת הנתבע לדברים שונה. הנתבע טען, כי השקיע זמן, עבודה ומאמץ רבים, בתכנון והקמת המועדון, ונעזר לשם כך באביו, שהינו מדריך כושר, ובאנשי מקצוע נוספים. לטענת הנתבע, התערב התובע, בניגוד למוסכם בין הצדדים, בצד המקצועי של ניהול המועדון, וקיבל החלטות שונות בתחום זה, בניגוד לעמדת הנתבע. בין היתר, התנגד להעסיק אנשי מקצוע, אשר סייעו לנתבע רבות בהקמת המועדון, ואשר הנתבע ביקש להעסיק בתפקידים שונים, במסגרת המועדון. הנתבע טען, כי על רקע חילוקי דעות אלה, ניצל התובע את חששו של הנתבע מפני סחיטת דמי חסות, והציע לו לפרוש מהשותפות, על מנת ליהנות לבדו מפרי עמלו של הנתבע בהקמת המועדון.

            ביום 9.1.02, שלח הנתבע אל התובע מכתב שהוכתר בכותרת "סיום עבודתי בעומר", בו נאמר: "להמשך שחתינו בטלפון מתאריך 8 בינואר 2002, אני מעביר לך בכתב על סיום עבודתי בעומר מהתאריך הנ"ל. אני מעוניין להיפגש אתך בהקדם האפשרי בשביל לסגור את הדברים בצורה מסודרת. בבקשה תחתום על מסמך זה ותפקסס למספר...". המכתב נחתם ע"י הנתבע, ואין מחלוקת, כי התקבל אצל התובע. התובע לא אישר את המסמך בחתימתו, אך גם נמנע מלהשיב עליו.

            בהמשך, פעל התובע להעביר את חשבון הבנק מבעלות משותפת של שני הצדדים, לבעלותו בלבד. הצדדים חתמו על המסמכים הדרושים לצורך כך, ביום 16.1.02.

            כמו כן פעל התובע להעביר את העסק על שמו בלבד, ברישומי משרד מע"מ. מאישור משרד מע"מ נלמד, כי התובע הגיש בקשה לענין זה, ביום 20.3.02.

לאחר ביצוע האמור, שלח הנתבע אל התובע ביום 28.4.02 מכתב נוסף, בו נאמר: "איציק שלום, אני מבין כי לאחר שהשותפות ביננו בענין מועדון הכושר הגיעה לידי סיום כבר ב-15/01/02 הסתיימו גם ההליכים הפורמליים הקשורים בכך. אני משוכנע כי המועדון שבבעלותך ישגשג בניהולך ומאחל לך הצלחה רבה".

התובע לא השיב גם למכתב זה, ואולם, ביום 22.7.02, שלחה ב"כ דאז, עו"ד רינה אבנצ'יק אל הנתבע, מכתב שכותרתו "הפרת הסכם שותפות - להקמה וניהול מועדון כושר", בו נמסרה תמצית גרסתו של התובע כאמור לעיל, והנתבע נדרש להשיב לתובע את מלוא השקעתו, בניכוי הכנסות המועדון עד אז, ולפצותו על נזקיו. הדרישה נדחתה, במכתב ב"כ של הנתבע דאז, עו"ד נגה זיסמן. הוחלפו עוד שני מכתבים בין ב"כ שני הצדדים, כאשר המכתב האחרון, נשלח ע"י עו"ד זיסמן ביום 24.9.02. בזאת הסתכמה ההתכתבות בין הצדדים, קודם הגשת התביעה.

ביום 28.8.03, נחתם בין התובע וחברת "אגרינבט", חברה בבעלות מר חגי אופק ואחיו, הסכם לפיו, בין היתר, יעבור מועדון הכושר, על מתקניו, לבעלות החברה, התובע ישוחרר מהסכם השכירות, וישלם לחברה סך 80,000 ש"ח.